<h1>הבתים — שערי עבודת יום הכפורים שער ראשון</h1>
<h2>דף יד.</h2>
כל עבודות יום הכפורים היו בכהן גדול, ואינן כשרות אלא בו. וחמש עשרה בהמות היו קרבות ביום זה, תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים כסדר כל יום ויום, ומוסף היום פר ואיל ושבעה כבשים הכל עולות, ושעיר חטאת הנעשה בחוץ ונאכל לערב. ועוד מקריבין מוסף יתר על זה פר בן בקר לחטאת והוא נשרף, ואיל לעולה. וכתיב ושחט את פר החטאת אשר לו, משלו הוא מביא ולא משל צבור ולא משל אחיו הכהנים. ואם הביא פסול שנאמר אשר לו, שנה עליו הכתוב לעכב. ואע"פ שהכהנים מתכפרים בו ואין אדם מתכפר בחטאת שאינו שלו, הפקיר המקום ממונו לכל אחיו הכהנים, והרי כולם שותפין בו. כתב הר"ם לפיכך אם מת כהן גדול קודם שישחט הפר, הכהן העומד לו תחתיו אינו מביא פר אחר אלא שוחט הראשון. ואינו חטאת שמתו בעליה שתמות, שאין חטאת הרבים מתה. שחט את הפר ומת קודם שיכפר בדמו, הכהן האחר נכנס בדם זה ומכפר בו, עד כאן. וכן מקריב איל הבא מן הצבור האמור בפרשת אחרי מות, והוא האיל האמור בחומש הפקודים בכלל המוסף, ונקרא איל העם. ושני שעירים, האחד שמשלח לעזאזל, והאחד שהיה קרב חטאת והוא נשרף, ושניהם היו באים משל צבור.
